גמרא
פירוש
אֶלָּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבַיּוֹבְלוֹת וּבִשְׁעַת מִלְחָמָה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלא בראש השנה – כדאמרינן בר״ה (דף טז.) אמרו לפני מלכיות וזכרונות וכו׳.
וביובל – ביום הכפורים של יובל כדתנן התם (דף כו:) שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כו׳.
ובשעת מלחמה – דכתיב (במדבר י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו׳ ולא ידעינן מנא איתפריש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה. צעקה לאליהו – על מי שענה את אליהו חותם שומע צעקה ובשמואל שומע תפלה דכתיב ביה תפלה (שמואל א ז) קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם.
צעקה – דכתיב (שם טו) ויחר לשמואל ויזעק אל ה׳ כל הלילה ואיכא למימר במצפה הוה ההיא צעקה דבתר פרשת קבצו כל ישראל המצפתה כתיב בפרשת נחמתי כי המלכתי את שאול וגו׳ כך שמעתי. גבי אליהו – במעשה דהר הכרמל כתיב תפלה דכתיב ענני ה׳ ענני דמשמע לשון בקשה ותפלה ולא לשון צעקה ומשני ענני ה׳ ענני לשון צעקה הוא כך שמעתי. יונה בתר דוד ושלמה – דהוה בימי אמציהו בסדר עולם.
דבעי למחתם – בסוף כל ברכות ברוך מרחם על הארץ ולהכי בעי באותה חתימה דוד ושלמה שהן התפללו על ארץ ישראל כך שמעתי אי נמי משום דאינהו תקון בית המקדש דהוא עיקר הארץ כך שמעתי.
ברוך משפיל הרמים – היו אומרים במקום ברוך מרחם שהכניעם במטר ששבו בתשובה. מכאן אמרו – מדקתני הכא דאפילו אנשי משמר שלא היו עובדין באותו היום כלל אפילו הכי אסורין לשתות יין.
כהן – בזמן הזה.
המכיר משמרתו – היודע מאיזו משמרת הוא מיהויריב או מידעיה או אחת מכ״ד משמרות שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד יהויריב ויודע איזה יום ואיזה שבת היו עובדים.
קבועין – שיודע ודאי שבית אב שלו עובד במקדש לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהנים שלא הוקבעו שוב אמר לי רבי קבועין שלא נתחלל בית אב שלו להיות מגואל מן הכהונה ויודע שראוי בית אב שלו לעבוד.
אסור לשתות יין כל אותו היום – ותו לא שמא יבנה בית המקדש ותכבד העבודה ויהיה זה צריך לעבוד.
מכיר משמרתו – שיודע איזה שבת בשנה עובדין.
ואינו יודע מאיזה בית אב – דעכשיו אינו מכיר באיזה יום בשבת עובדין ויודע שבתי אבותיו קבועין אסור כל אותה שבת מספיקא בכולהו גרסינן ויודע שבתי אבותיו קבועין הן דאם אינו יודע שבתי אבותיו קבועין לעבוד מותר הוא לשתות יין כל השנה ולא חיישינן שמא יבנה ושמא בית אב שלו יעבדו היום. רבי אומר אומר אני כהן אסור כו׳ – כלומר אי חיישינן לשמא יבנה יהא אסור לעולם אפי׳ המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת ונמצא זה צריך לעבוד אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו דהוי כמה שנים שלא חזרה בירה וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא ולשמא יבנה לא חיישינן. כשהן מנוולין – שלא יהו סומכין על יום אחד מימי שבת ואין מסתפרין בשבת שעברה. מסתפר בכל יום – מצוה.
מערב שבת לערב שבת – ולא ישהה מלגלח יותר.
ומשמרות מתחדשות – בכל שבת ושבת ומשמרה שלא ראתהו עד עכשיו ובאה לראותו הדבר נאה שתראהו ביופיו. לא לירבו כלל – אלא יסתפרו בכל יום דהכי משמע ופרע דהיינו שלשים לא ישלחו אלא יגלחו.
שלוחי לא משלחי – הכי משמע פרע שגדלו אינן רשאין לגדל עוד. אי הכי – כיון דמקרא מפקת לה האידנא נמי לא לישלחו ומשני כיין דומיא דיין דכתיב בסמוך להאי ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו כל כהן.
מה יין בזמן ביאה הוא דאסור – דכתיב (יחזקאל מד) בבואם אל החצר וגו׳ בזמן שבית המקדש קיים שבאין שם לעבוד.
שלא בזמן ביאה – כגון האידנא שהבית חרב ולא זמן ביאה היא. והתניא רבי אומר אומר אני כו׳ ואמר אביי כו׳ מכלל דרבנן אסרי – דחיישינן לשמא יבנה ומצי נמי מייתי רישא דברייתא מפני מה אמרו אנשי משמר כו׳ ואייתי סיפא בלשון קצרה ודייק מינה מכלל דרבנן אסרי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וביובל – ביום הכפורים של יובל כדתנן התם (דף כו:) שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כו׳.
ובשעת מלחמה – דכתיב (במדבר י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו׳ ולא ידעינן מנא איתפריש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה. צעקה לאליהו – על מי שענה את אליהו חותם שומע צעקה ובשמואל שומע תפלה דכתיב ביה תפלה (שמואל א ז) קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם.
צעקה – דכתיב (שם טו) ויחר לשמואל ויזעק אל ה׳ כל הלילה ואיכא למימר במצפה הוה ההיא צעקה דבתר פרשת קבצו כל ישראל המצפתה כתיב בפרשת נחמתי כי המלכתי את שאול וגו׳ כך שמעתי. גבי אליהו – במעשה דהר הכרמל כתיב תפלה דכתיב ענני ה׳ ענני דמשמע לשון בקשה ותפלה ולא לשון צעקה ומשני ענני ה׳ ענני לשון צעקה הוא כך שמעתי. יונה בתר דוד ושלמה – דהוה בימי אמציהו בסדר עולם.
דבעי למחתם – בסוף כל ברכות ברוך מרחם על הארץ ולהכי בעי באותה חתימה דוד ושלמה שהן התפללו על ארץ ישראל כך שמעתי אי נמי משום דאינהו תקון בית המקדש דהוא עיקר הארץ כך שמעתי.
ברוך משפיל הרמים – היו אומרים במקום ברוך מרחם שהכניעם במטר ששבו בתשובה. מכאן אמרו – מדקתני הכא דאפילו אנשי משמר שלא היו עובדין באותו היום כלל אפילו הכי אסורין לשתות יין.
כהן – בזמן הזה.
המכיר משמרתו – היודע מאיזו משמרת הוא מיהויריב או מידעיה או אחת מכ״ד משמרות שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד יהויריב ויודע איזה יום ואיזה שבת היו עובדים.
קבועין – שיודע ודאי שבית אב שלו עובד במקדש לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהנים שלא הוקבעו שוב אמר לי רבי קבועין שלא נתחלל בית אב שלו להיות מגואל מן הכהונה ויודע שראוי בית אב שלו לעבוד.
אסור לשתות יין כל אותו היום – ותו לא שמא יבנה בית המקדש ותכבד העבודה ויהיה זה צריך לעבוד.
מכיר משמרתו – שיודע איזה שבת בשנה עובדין.
ואינו יודע מאיזה בית אב – דעכשיו אינו מכיר באיזה יום בשבת עובדין ויודע שבתי אבותיו קבועין אסור כל אותה שבת מספיקא בכולהו גרסינן ויודע שבתי אבותיו קבועין הן דאם אינו יודע שבתי אבותיו קבועין לעבוד מותר הוא לשתות יין כל השנה ולא חיישינן שמא יבנה ושמא בית אב שלו יעבדו היום. רבי אומר אומר אני כהן אסור כו׳ – כלומר אי חיישינן לשמא יבנה יהא אסור לעולם אפי׳ המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת ונמצא זה צריך לעבוד אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו דהוי כמה שנים שלא חזרה בירה וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא ולשמא יבנה לא חיישינן. כשהן מנוולין – שלא יהו סומכין על יום אחד מימי שבת ואין מסתפרין בשבת שעברה. מסתפר בכל יום – מצוה.
מערב שבת לערב שבת – ולא ישהה מלגלח יותר.
ומשמרות מתחדשות – בכל שבת ושבת ומשמרה שלא ראתהו עד עכשיו ובאה לראותו הדבר נאה שתראהו ביופיו. לא לירבו כלל – אלא יסתפרו בכל יום דהכי משמע ופרע דהיינו שלשים לא ישלחו אלא יגלחו.
שלוחי לא משלחי – הכי משמע פרע שגדלו אינן רשאין לגדל עוד. אי הכי – כיון דמקרא מפקת לה האידנא נמי לא לישלחו ומשני כיין דומיא דיין דכתיב בסמוך להאי ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו כל כהן.
מה יין בזמן ביאה הוא דאסור – דכתיב (יחזקאל מד) בבואם אל החצר וגו׳ בזמן שבית המקדש קיים שבאין שם לעבוד.
שלא בזמן ביאה – כגון האידנא שהבית חרב ולא זמן ביאה היא. והתניא רבי אומר אומר אני כו׳ ואמר אביי כו׳ מכלל דרבנן אסרי – דחיישינן לשמא יבנה ומצי נמי מייתי רישא דברייתא מפני מה אמרו אנשי משמר כו׳ ואייתי סיפא בלשון קצרה ודייק מינה מכלל דרבנן אסרי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush